תפיסת הכושר הישראלית כפי שהיא מוצגת לאוכלוסיה שגויה מיסודה, מיושנת ובנויה על עקרונות פיתוח הגוף.

בין שאר הדברים "הנפלאים" שהקורונה הביאה איתה, היא הצליחה לחשוף את הפרצוף האמיתי של כמה תחומים.
מערכת הבריאות נתפסה עם המכנסיים למטה, והראתה שעם כל הסופרלטיבים שמגיעים לעוסקים במלאכה, היא סובלת מהזנחה פושעת של כעשור- היעדר תקציבים, היעדר כוח אדם, מחסור בציוד ובעיקר ניהול לא יעיל. יופי שהביאו 2000 מכונות הנשמה אבל שכחו שאין מי שיתפעל אותם.
מערכת הרווחה שלנו הוכחה כלא רלוונטית למקרי קיצון- ביטוח לאומי שלא מסוגל לעמוד בייעוד שלו כ-"ביטוח לאזרחי המדינה".
יש עוד.. אבל אותנו מעניין תחום ה-"כושר גופני".

קצת מצחיק לקרוא לעולם הזה שלנו "כושר גופני" כי נראה שהקשר בין כושר גופני, במובן הכי פשוט שלו, לתפיסה הרווחת של- מה זה בכלל כושר גופני..? אינו קיים.
התובנה הזאת החלה לחלחל עמוק בכל סגר שנפל עלינו. מספיק היה לראות את המיקום של עולם הכושר בתחתית ההירככיה בכל "אסטרטגיית יציאה".
ויש לזה סיבה.

בין ינואר 2004 לאפריל באותה שנה הבנתי מה הבעיה. זה היה במהלך קורס "מדריכי כושר גופני" שעשיתי במכון וינגייט. קורס שהיה, ועדיין, מהווה את תעודת ההדרכה המרכזית בתחום שלנו. רוצה להתעסק ב-"כושר גופני"?? זה קורס ה- MUST. זה שמבקשים בכל חדר כושר שתרצו להדריך בו, זה שמהווה תנאי ליכולת לבטח עצמך בביטוח אחריות מקצועית. נו, זה שכולם עושים כדי לקרוא לעצמם "מאמני כושר".

אבל התיאור הזה, הטייטל הזהף לא יכול להיות כל כך רחוק מהמשמעות הפשוטה שלו.

הגעתי לקורס סקרן, עם שנים של ניסיון כספורטאי וכמדריך (ג'ודו), ועם המון חשיפה לגישות שונות של אימונים בעיקר מהספורט האמריקאי שהערצתי כל כך. כל התהליך של בניית יכולות בענפים שונים ריתק אותי. אז נרשמתי.
תוך כדי למידה הבנתי מהר מאוד לאן זה הולך. אין שום קשר ל-"כושר", יש אך ורק התייחסות לתכנים מעולם פיתוח הגוף!!!

שלא תטעו, זה עדיין מעניין ורלוונטי, אבל כשמסתכלים על המוצר המוגמר- מדריך עם תעודה שיוצא לעבודה בעולם "הכושר", אנחנו מקבלים בעצם מדריך חד מימדי שכל הכלים שעומדים לרשותו הם- איך אני מגדיל את חתך הרוחב השרירי של המתאמנים שלי. זהו.
התנועות הנלמדות מתמקדות בבידוד שרירים, בעבודה עם מכונות ומכשירים ייעודיים. התכניות המתורגלות הן כל מיני מניפולציות שנועדו להגדיל את מסת השריר- דרופ סטים, סופר סטים, תכניות A/B .. למדנו לחלק את הגוף לימים של חזה ויד אחורית וגב עם יד קדמית, מתי הבייספס יעבוד יותר- בפרונציה או סופינציה של כף היד, כמה סטים לעשות לשרירי החזה וכמובן לא לשכוח קצת אירובי בסיום כי יש דבר כזה שנקרא מערכת לב ריאה.
רדידות במיטבה.

אבל זה לא נגמר כאן.
חשבתי שזה הקו שוינגייט אימץ. שוועדת המומחים שלהם החליטה שתעודת מדריך כושר = תעודת הגדלת מסת השריר.
שנים לאחר מכן, חשבתי ברצינות על פתיחה של בית ספר להכשרה למקצועות הכושר הגופני. מן פנטזיה להתחרות בבתי ספר כמו זה שלמדתי בו כלום.
בדיקה מקיפה של תנאי הסף לפתיחה של מקום כזה הייתה לימוד של של תכנים שגוף שנקרא "מנהל הספורט" החליט עליו. התכנים שהיוו תנאי סף כדי שגוף יוכל להעניק "תעודת מאמן כושר" כאילו נלקחו מספר משנות ה-60 עם תמונה של ארנולד שוורצינגר. תוכן שהתעסק בלעדית בבאדי בילדינג.
סיבולת לב ריאה? עבודה אנאירובית? קואורדינציה? גמישות? תנועות מורכבות? פריודיזציה? תכנון רב שנתי? Olympic WL? כוח מתפרץ? עבודת ליבה? קריאה ביקורתית? אוכלוסיות מיוחדות??
הצחקתם אותי…
אגוניסט, סינרגיסט, סטים, חזרות ופשיטת ירך כנגד מכונה ייעודית היו גם היו. ובשפע.

אז מה הבעיה?
אין בעיה. בניית מסת שריר היא חשובה. אבל זה רק הקצה של קצה המזלג. מתוך העולם המרתק של גוף האדם והיכולות שלו זה רק הפרומיל שמתעסק בדבר הכי שולי- אסתטיקה.
הרי מה זה פיתוח גוף? זו תחרות שבה גברים ונשים בלבוש מינימלי שיציג את קווי המתאר שלהם, מתחרים בתחרות אסטתיקה למי יש הפרופורציות הכי נכונות, חיטוב מושלם ומסה גדולה. כדי להדגיש את אותן מטרות מוסיפים גם- ייבוש שרירי הגוף (ליצירה של עור מתוח על מסת השריר) ומריחת משחות צבע דמויות שיזוף (להדגשה). אותם מתחרים מגיעים ליום התחרות במצב פיזי הכי נחות שהיו בו במהלך השנה. זה כושר גופני?

לא.

לא פלא שמתייחסים אלינו כענף שולי. בדימיונם הם רואים "גברתנים" עם גופיות שעושים שרירים מול המראה.
דמיינו את התרחיש הכי סטיגמתי שאפשר.. ככה.

אבל המציאות כל כך רחוקה מזה. העומק שכושר גופני יכול לייצר כל כך גדולה, כזו שחוצה תחומים ועולמות- כזו עם אספקטים כלכליים, נפשיים, חברתיים, בריאותיים. כושר גופני הוא עולם ומלואו.
ונכשלנו בדרך שבה התחום נתפס.

במבט קדימה, האתגר של עולם הכושר יהיה לצאת מהסטיגמה הרדודה הזו שלו. לצאת ממעגל "מסת השריר" ולהציג את העומק שלו.

העתיד שלנו חייב לקחת בחשבון את החיבור מיידי ל- WELL BEING.

הוא יהיה חייב להראות את הקשר לצמצום תחלואה, לחיזוק המערכת החיסונית, למניעה של מחלות קרדיווסקולריות, למלחמה במגפת ההשמנה והסוכרת, לשיפור התפקוד היומיומי של אוכלוסיות שונות, לאספקטים החברתיים שלו- בניית של קהילות חזקות ובריאות, ומכאן הוא יהיה חייב לייצר חיבור גם ל- פיריון עבודה, צמצום ימי מחלה, שיפור בתפקוד הקוגניטיבי.. כולם עם השלכות כלכליות מיידיות.

אנחנו מפספסים פה המון. וכדי שזה יקרה נהיה חייבים לצאת מהסכמה הזאת של מה ש"כושר גופני" מייצר כרגע.

התכנים חייבים להשתנות. לא עוד התמקדות בפיתוח גוף, לא עוד בידוד שרירי ותבניות תנועה שהקשר בינן לבין היום יום שלנו לא קיים. לא עוד עבודה מייגעת של סטים וחזרות באולם ממוזג ומלא מכשירים שכל אחד שקוע בטלפון שלו עם סט אוזניות אנטי סוציאלי. לא עוד חד מימדיות והפרדה בין תכנים אירוביים לעבודה על מסת שריר.

החיים שלנו דורשים מאיתנו להיות ורסטיליים- עם יכולות מגוונות ומשולבות, עם חינוך לתנועה נכונה ויצירתית, עם עומסים משתנים, עם היכולת להתמודד עם מטלות רנדומליות, עם היכולת לשמור על תפקוד הגוף הפיזי והנפשי במהלך החיים- זה כושר גופני!!!
אם נוכל לארוז את זה באריזה של קהילת כושר עם חיזוק חברתי חיובי, פעילויות משותפות ותחושת שייכות למשהו.. אז בכלל פגענו בול.

אני בטוח שלא תהיה ברירה. נהיה חייבים להראות משהו מעבר לשרירים מנופחים.
עצם העובדה שלא הייתה אפילו שמץ של מחשבה להגדיר את התחום שלנו כחיוני מראה על הכישלון המוחלט בתפיסה של מזה זה פעילות גופנית.
וזה יהיה האתגר שלנו בשנים הבאות!!!

  • Post category:מאמרים